שעת קבלה עם ד"ר שי גבאי
31 מאי 2015

שעת קבלה עם ד"ר שי גבאי

ד"ר שי גבאי, חוקר נוירו-פסיכולוגיה קוגניטיבית ומרצה לתפיסה, קשב וסטטיסטיקה בחוג לפסיכולוגיה. בשיחה קלילה במשרדו הבנתי כמה אנחנו עדיין לא מבינים כלום כשזה מגיע למוח שלנו, כיצד האינטליגנציה מתבססת על האבולוציה ומדוע הטכנולוגיה תשנה לנו את 'המוח-החדש'.

ד"ר שי גבאי החל את דרכו האקדמאית דווקא באוניברסיטת בן גוריון, שם למד תואר ראשון במדעי ההתנהגות, המשיך לתואר שני טיפולי בנוירו פסיכולוגיה שיקומית ולדוקטורט תחת הנחייתו של פרופ' אבישי הניק. לאחר מכן, במשך שנתיים בארה"ב הספיק לסיים פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג תחת הנחייתה של פרופ' מרלין ברמן ולבסוף נחת בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה, חרוץ.

ד"ר גבאי מתעסק כיום בקשב מרחבי-ויזואלי, הוא מנסה להבין כיצד אנחנו מעבדים את העולם ואת הסביבה שלנו, כיצד מערכת הקשב האינסטינקטיבית שלנו שבאה לידי ביטוי, לדוגמא, בהפניית קשב לאור מהבהב שצד את העין או קול פיצוץ רם, משתלבת עם תהליכים קוגנטיביים רצוניים יותר כמו לדוגמא כשאנחנו שואלים את עצמנו איפה השארנו את המפתחות שלנו? "שתי המערכות פעילות במוח שלנו ובהרבה מקרים הם מתנגשות. אלו שאלות בסיסיות שגורמות לנו להבין כיצד אנחנו מעבדים את העולם ואני מנסה לענות עליהן בין השאר בראייה אבולוציונית" מסביר לנו ד"ר גבאי.ד"ר שי גבאי

תוכל לתת דוגמה?

"בוודאי, לדוגמה היכולת שלנו כבני אדם לעבד מספרים וכמויות. אנחנו מסכימים שכמעט בלתי אפשרי לחיות היום ללא היכולת הזו? אנחנו עושים חשבון בשביל לשלם שכ"ד, מחשבים כמויות.. בלי להבין את המשמעות של הכמויות אני לא יכול להתנהל בעולם הזה. עכשיו השאלה הנשאלת היא האם זה משהו שייחודי רק לבני אדם? האם עיבוד כמויות מתרחש רק בקורטקס, מה שמכונה 'המוח החדש', שזהו האזור המאוחר ביותר בהתפתחות האבולוציונית, אזור שאנו כבני אדם מאוד מפותחים בו יחסית לשאר בעלי החיים?".

אוקיי, מסקרן, אז האם זה ייחודי רק לנו?

"כנראה שלא. הרי כל אורגניזם צריך לדעת מה גדול או הרבה ומה קטן או קצת, איפה יש טרף בודד וקל לעומת עדר גדול בעדיפות מספרית עליי אם תרצה.. לאו דווקא במספרים, אלא עיבוד כמות. אנחנו יודעים כיום שאריות ודבורים יודעים לספור, אלו יכולות כמותיות שאפילו בעלי חיים נמוכים בשרשרת המזון צריכים לבצע בכדי לשרוד. מכאן שניתן להסיק, בזהירות רבה, כי היכולות שלנו כבני אדם נשענות על מערכת בסיסית קדומה יותר של עיבוד כמויות. וכך ניתן להבין אולי איך הקוגניציה האנושית מתפתחת. זה רק סוג אחד של תהליך קוגניטיבי שאנחנו רוצים ללמוד עליו".

אני מבין שמאז הדוקטורט שלך אתה מלווה בדגי קשת שאיתם אתה מנסה לענות על חלק מהשאלות?

"נכון, יש לנו במעבדה דגי קשת, היתרון שלהם הוא שמדובר על אורגניזם פשוט יחסית וללא קורטקס, אותו 'מוח חדש', ושמסוגל לבצע תהליכים יחסית מורכבים. אנו למעשה משווים את הביצועים של הדגים לאלו של נבדקים אנושיים באותן מטלות ממש. מכאן שאם אני רואה תהליכים שמתרחשים בבני אדם בעלי הקורטקס המפותח וגם בבע"ח האלה אני יכול לשער, בזהירות, שהבסיס להתנהגות נוצר באזורים הנמוכים יותר במוח ומוקדם יחסית בהתפתחות האבולוציונית. זו אמירה חזקה מאוד, אבל צריך לבחון אותה. יש כבר מספר תיאוריות שתומכות בעקיפין בצורת המחשבה הזו".

לאילו תגליות המחקר הזה יכול להוביל אותנו? או במילים אחרות, איך זה ישפיע על האנושות?

"בתור חוקר, אני לא מתעסק ב'איך' זה יעזור, כשאני חוקר – אני רוצה לדעת. אני רוצה להבין למה דברים פועלים כפי שהם פועלים. אתה מוזמן לחשוב על ההשלכות העתידיות של המחקר, לדוגמא זה יכול לעזור לנו להבין טוב יותר פגיעות מוחיות, הפרעות קשב ולקויות למידה, בכלל כל מחלה שמשפיעה על המוח ויש לה השלכות התנהגותיות".

אם כבר הזכרת את הקורטקס והתהליכים האבולוציוניים, אחת השאלות הגדולות היום היא כיצד הטכנולוגיה שממשיכה להתפתח ללא הרף תשפיע על המוח של הדור הצעיר, יש לך מחשבות בנושא?

"זו שאלה טובה, אין לי תשובה על זה אבל אני יכול לומר לך שבטוח יש השפעה, אתה יכול לראות את זה במחקרי הדמיה מוחית אפילו, ההתנסות בטכנולוגיה משנה. ניקח נהג מונית למשל, בעזרת הדמיות מוחיות הראו כי האזור האחראי על נווט במרחב בקרב נהגי מוניות מפותח יותר לעומת אנשים שלא נוהגים כל היום. המערכת שלו בנויה כך שיכולות הניווט הרבה יותר מפותחות אז ברור שילד שגדל בעולם שבו הוא צריך להתמודד עם הרבה מידע וטכנולוגיה שמשתנה כל הזמן תפתח אצלו גם כן יכולות מסוימות, אבל שים לב שאנחנו לא משערים שילדים נולדים היום עם אונה נוספת מיוחדת שתפקידה להתמודד עם המצב הקיים אלא שגם ההתפתחות שלהם נשענת על מערכות קיימות. בדיוק כמו במחקר שאנחנו עורכים. ניתן לראות שהמערכת מסוגלת להתאים את עצמה לדינאמיות של העולם. מדובר על אותה מערכת והיא פשוט לומדת להתמודד עם דברים חדשים, במקרה הזה, שטף מידע והתפתחות טכנולוגית".

שכנעת אותי. ברשותך, ולקראת סיום, נגלוש לעניינים קלילים יותר, ספר מומלץ לכל סטודנט?

"'האיש שחשב שאשתו היא כובע'. מדובר על ספר שמראה עד כמה המוח הוא מרכיב חשוב בהיותנו בני אדם. פרט לכך אני רואה בספר הרבה היבטים פילוסופיים של מהי זהות, מה זה בן-אדם, מה הופך אדם לבן אדם, מהי מהות הזיכרון... אני חושב שזה ספר מרתק מהבחינה שבה אתה רואה עד כמה הדברים במוח עדינים ובנוסף הוא מצליח לעלות גם שאלות עמוקות".

איזה חוקר השפיע עלייך לאורך הדרך?

"פרופ' אבישי הניק שהיה המנחה שלי בדוקטורט. היום בתור חוקר ומרצה אני מנסה ליישם את תורתו והיא 'לשים את הסטודנט במרכז'. קרי לחשוב מה הסטודנט צריך או מה אתה כמנחה או מרצה צריך לתת לסטודנט בכדי שיתפתח באופן אופטימלי. וזה לא פשוט, בעולם האקדמי יש היררכיה ולך בתור מרצה יש כוח, אז בשביל ללמד ולחנך חשוב לזכור מה הסטודנטים צריכים ונכון בשבילם גם אם זה לא תמיד מה שנכון בשבילך או מה שאתה היית צריך, אני מנסה להזכיר את זה לעצמי כל יום."

ולסיום, בעולם ללא מגבלות, מהי השאלה שהייתה רוצה לענות עלייה בעזרת מחקר?

"אני חושב שמה שיפה בתחום המחקר הוא שאתה חוקר מראש מה שמעניין אותך. אני מתעסק במה שמעניין אותי ובמה שאני אוהב ועל זה אני רוצה לענות. אני לא מחפש שאלה קיומית עליה אני רוצה למצוא את התשובה, אני חושב שזה ממש עניין של אופי בו יש לך דחף לגלות ולרצות את הסקרנות הבסיסית שלך כך שאין לי שאלה אחת, תמיד יהיו לי שאלות שיעניינו אותי".